1כמעשה וכו׳ מגיד שמעשיהם וכו׳. הק׳ המפ׳ זכרונם לברכה שהאחרון סותר הראשון דברישא אמר שמעשה המצריים מקולקל מכל האומות וממילא גם כנען בכללם ובסיפא אמר דשל כנענים מקולקלים מן הכל דמשמע גם ממצרים. והרא״ם תי׳ דר״ל דמצרים מקולקלים מכל השאר לבד מכנען וכנען על כלם ע״ש וכבר הק׳ עליו הר״ב ק״א מלשון הברייתא ומלבד זה איכא לאקשויי דא״כ לא לכתוב קרא אלא המקולקל מכלם דהיינו כנען ולשתוק ממצרים. והרב ק״א רצה לומר דהקושיא אינה קושייא דהברייתא ה״ק שאין מקולקל בעולם יותר ממצרים שהרי אף כנען אינו מקולקל ממנו אלא כמוהו וה״נ אמר בסיפא שאין מקולקל יותר מכנען שהרי אף מצרים לא היה מקולקל ממנו אלא כמוהו ונמצא שהיו שניהם שוין ע״ש ואע״ג דל׳ הברייתא דת״כ סובל פירושו דהכי תניא התם מנין שלא היתה אומה בעולם שהתעיבו מעשיהם יותר מהמצריים וכו׳ מ״מ לשון רש״י אינו סובלו דבהדיא כתב דאותו מקום שהיו ישראל מקולקל מן הכל הרי שלא היה בעולם אפילו שוה לו וה״נ בסיפא קאמר שאותן עממין שכבשו ישראל מקולקלים מכלן ולפי״ז הדרא קושיין. ובר מן דין ק׳ לדרכו של הרב מעין מה שהקשינו על הרא״ם דכיון דשוין נינהו לא לכתוב קרא אלא חד מנייהו ולשתוק מאידך והתימא מהר״ב ק״א דבברייתא אחרת הכתובה בסוף הפ׳ דקרי ליה מגלתא דעריות ושם כתובה כל׳ רש״י ממש וכתב שם הרב על הנהו בבי כלם בארנום למעלה ולא הרגיש שפירושו דלעיל לא יתכן על זה הל׳ ומה שנלע״ד שהיא האמת הוא מעין מ״ש הר״ב ק״א בתחלה דלא דמי קלקול המצרים לקלקול הכנענים דאיברא שכלם היו בהן כל מיני עבירות ומיהו בחדא מנייהו גברו המצריים גם על הכנעניים והיינו בזנות דכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם וזרמת וכו׳. ובמלתא אחריתי גברו הכנעניים עליהם דהיינו בקסמים ונחשים ועבודות זרות ואביזרייהו דאע״ג דמצרים נמי קלקלו טובא בהך ג״כ מ״מ כנעניים גריעי מנייהו תדע דהא קרי׳ להו דרכי האמרי ולא קרינן להו דרכי המצריים והיינו נמי דכתיב בפ׳ שופטים כי אתה בא אל הארץ וכו׳ לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם לא ימצא בך מעביר וכו׳ הרי שהיה צריך לימוד שהוא דבר שלא למדו מהמצריים לפי שבתועבות ההם לא קלקלו כמותן ויש קצת סמך לפי׳ זה בויקרא רבה ע״ש. ודע דבת״כ מסיים בה במצרים ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו תלמוד לומר אשר ישבתם בה לא תעשו. ובכנעניים מסיים בה הכי ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו תלמוד לומר אשר אני מביא וכו׳ לא תעשו עכ״ל. ונדחק בזה הר״ב ק״א שם לפרשו. ולעד״נ דמ״ש גרמה להם לאו המצריים והכנעניים קאי אלא על ישראל וכוונת הברייתא שבא ליישב מאי דקשיא דמאי קאמר רחמ׳ להן כמעשה א״מ וכו׳ לא תעשו דמשמע כמעשיהם של אלו דקלקלו טובא הוא דלא תעש׳ הא כמעשה שאר אומות שאינם מקולקלים כ״כ תעשו אתמהא. וכיון לתרץ דמה שבא להזהיר שלא יעשו כמעשיהם של אלו היינו לפי שבמעשה מצרים כבר עשו כמותם כשנטמאו בהם ויתערבו בהם וילמדו מעשיהם וכמו שאמרו ז״ל גוי מקרב גוי מה אלו וכו׳ וה״נ היה גלוי לפניו יתברך שכשיבאו לארץ כנען ילמדו ג״כ מעשיהם ולפי׳ הוצרך להזהירם טפי על מעשה שנים אלו ולאו לאפוקי מעשה שאר האומות אתא. וז״ש ומנין שישיבתם של ישראל במצרים גרמה להם לכל המעשים האלו כלומר גרמה להם לעשות גם הם כמותם דמשו״ה הוצרך הכתוב להזהירם שלא לעשות עוד שנאמר אשר ישבתם בה לא תעשו דאמאי סמך לא תעשו לאשר ישבתם בה הול״ל לא תעשו כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה אלא ודאי הכי קאמר בשביל שישבתם בה וכבר קלקלתם כמותם הלכך אני מצוה אתכם שלא תעשו עוד. וה״נ בארץ כנען ה״ק אשר אני מצוה אתכם שמה וגלוי לפני שתלמדו מהם לכך אני מצוה אתכם לא תעשו:2ובחקתיהם וכו׳ מה הניח וכו׳. ההרגש הוא אמאי כתיב הכא בל׳ הליכה לא תלכו ולא כתיב לא תעשו ומשני שפיר דר״ל שלא ילכו לטרטריאות ולר״מ נמי א״ש דרכי האמורי יש בהן דברים שאין בהן מעשה:
